הסבים רבים רבים שלי מרדושה (מרדכי) סקסיק וחמיסה (החמישית) מבית זאוי, נולדו שניהם בתחילת המאה ה- 20 באלג'יר.
חמיסה/קמיל 1/2/1907:חמיסה ,יפה, בעלת מבנה נמוך, צנום, הינה עירונית מקונסטנטין- Constantine (עיר מחוז), מלומדת, בת למשפחה ענפה – 8 אחים ואחיות, עדינת נפש והליכות.
תופרת מקצועית וכבר פוקדת על צוות תופרות כמנהלת מחלקת נשים של מפעלון לתפירה.
משפחת זאוי הייתה בורגנית נמוך עם הרבה חינוך וערכים אך לא הרבה כסף סה"כ קשי יום.
אימה שמחה – (שימי) הייתה עקרת בית שטיפלה בביתה ובילדיה כ– 9 במספר.
אביה דוד היה צורף נודד. היה נוסע ברחבי המדינה על מנת למכור ולתקן תכשיטים אצל התושבים ובשווקים.היה חוזר פעם אחד בשנה לבקר את המשפחה .
מפאת המצב הכלכלי הירוד כל אחד מבני המשפחה עם הגעתם לגיל התבגרות חיפש ומצא עבודה. חמישה התחילה כעוזרת תופרת היא למדה מהר את המלאכה ובזכות מקצועיותה התקדמה יפה ומהר עד לניהול המחלקה.
מרדושה/מרטין6/1980:
מרדושה ,חסון וגבוהה, הינו איכר מג'מאפ Jemmapes- (עיר נידחת קרובה למדבר) ,לא למד כלל בבית ספר, בן למשפחה גדולה– 9 אחים ואחיות ,יתום מאב, פרחח , טבעי ומחוספס הליכות , בעל חוכמת חיים ותושייה.
משפחת סקסיק היו כנירה חקלאים .היה להם משק גדול ומשגשג במיוחד בגידול סוסים ומטא זיתים
הדגש היה על חיוניות של כ"א בעבודת המשק לכן כשמרדושה התמרד נגד המורה וברח מבית- הספר אביו בלנסי לא מצא לנכון לחייבו לחזור לבית ספר אלה לשלבו בעבודות המשק .
אביו בלנסי נפתר כשמרדושה עוד צעיר ,המשק "נפל" בידיו של בעליהן הבנות הגדולות, שלא ניהלו נכון את העסק ותוך זמן קצר איבדו את הכל.
אימו של מרדושה יצאה לעבוד כשוכרת בדים בשווקים.
כמשפחה לא עשירה ,בלשון הטה , לא היה כספים לנדוניה עבור הבנות ,לכן כשהזדמן חתן בלי דרישות כספיות הברוך היה מתקבל בסדר פנים יפות וללא בבררנות !
חמיסה הייתה יפה ומטופחת . כשהציעו אותה ככלה למרדושה הוא רצה לוודא במו עיניו שהיא הכן באמת יפה , הוא "פרץ" לביתה בשעות הקטנות של הבוקר כדי לוודא שעם קימה מהמיטה החן שלה קיים וטבעי !
כפי שהיה מקובל לאחר החתונה ,הזוג הצעיר עבר להתגורר במשק של משפחת סקסיק אי שם בדרום .זה היה כבר אחרי מות האב.
המצב היה כבר מעורר ,גיסותיה לא היו במיוחד נחמדות אל חמיסה ,עבודת המשק קשה וזרה לה ,אפילו לא אהבה את המאכלים שלהם . חמיסה ראתה אותם כפרימיטיביים וחסרי תרבות .... בספו של דבר היא לא הייתה מאושרת ולא מצאה שם את עצמה היא לא רצתה להמשיך לחיות שם .
ע"מ לפתוח דף חדש עם סיכוי להצלחה, הזוג החליט לנסוע עם הולדת בתם הבכורה חנינה 10/7/1927 לצרפת רחוק מאלג'יר ומשתי המשפחות.
אז, ב- 07/1928 מרדושה , חמיסה וחנינה בתם הבכורה נסעו באוניה מאלג'יר למרסיי .מכיוון שאחיה של חמיסה כבר השתקעו בהצלחה בפאריז הם חשבו שזה יסייע להם להגיע לפאריז ולנסות שם את מזלם.
עם הגעתם , ביוזמת חמיסה, הם שינו את שמם היהודים לשמות צרפתים מרדושה נהפך למרטין, חמיסה לקמיל וחנינה לאנט.
לאחר תחנה קצרה במרסיי, הם הגיעו לפריז- שם התגוררו קרובים ובניהם אחיה של קמיל .
מרטין מצא עבודה כנהג מונית בלילות. וביום, קמיל לימדה אותו בעל פה את הרחובות בעל פה, הרי הוא לא ידע לקרוא....כך בעצם לילה אחר לילה הוא למד גם את רחובות פריז וגם את מלאכת הקריאה!
קמיל מצידה, עבדה בחברת ביטוח- עברה מבית לבית ,מדלת לדלת לשכנע את הדיירים לרכוש פוליסת ביטוח.
ב- 1934 נולד אז הוברט, ילד נוסף למשפחה.
כן החיים לא היו קלים..... עבודות מזדמנות ,השכרת חדרים צפופים וארעיים, הלבונות ולפעמים רעב....
אפילו בפאריז החיים היו קשים האנטישמית של שנות ה- 30! הם עשו כמו כל מהגרים במדינה "זרה" עויינת ובמשבר כלכלי, הם חפשו עבודה מפה ומשם ,מפה לאוזן - לא הייתה לשכת עבודה לא קצבת הבטלה של הביטוח הלאומי ! היה צריך לעבוד כדי לאכול ולאכיל את התינוקןת. מרטין עשה כל מיני עבודות מזדמנות לפי שעות ...לפי ימים ..... עד שמצא את הסידור עם המונית בלילה ,היה הוביל אנשים למקומות בילוי בפאריז .... לא הכי בריא לחיי הזוג הצעיר....
אחיה של קמיל עבד בחברת ביטוח ,הם הצליחו להכניס אותה כעובדת זוטה,שם הייתה עבודה קשה ומייגעת כי היא הלכה ברגל ,הלכה למעשה לאורך כל היום ,עברה מבית לבית כדי לשכנע אנשים לרכוש ביטוח, אבל הימים ההם היו קשים לכולם ולא בקלות אנשים היו מוצאים כסף על "מותרות".
הזמנים היו קשים בכל העולם זו תקופת "הקראק" הכלכלי הגדול בארה"ב הייתה בבטלה חריפה בכל מקום , הרבה שביתות עליית מחירים דרסתית של חומרי יסוד, (זאת תקופת עלייתה של המפלגות הפשיסטית בספרד ואיטליה והנאצית בגרמניה על רקע משבר כלכלי עולמי עמוק וכוללני ופוליטיקה כושלת בכל מקום האנטישמיות עלתה בצורה חדה וגלויה) .הפשיעה גברה....
העשירים ניו יותר עשירים ,העניים יותר עניים, חסרי כל ובמיוחד חסרי כל תקווה שהמצב ישתפר....
הם שניהם עבדו קשה עד מאד, חסרו גרוש לגרוש עד שהצליחו לשכור חנות מכולת שכונתית קטנה וכושלת . בניהול נבון ונכון ובהרבה עבודה הם הצליחו לשקם את החנות ,זה היה בשבילם הצלחה ורגיעה ברדיפתם אחר פרנסה קבועה.
עם הרבה עבודה וזיעה, הגורל חייך להם,הם לבסוף הצליחו לנהל יחדיו מכולת שכונתית צנועה
בבלויל – Belleville בלב פאריז . הכל הלך כשורה,מצבם השתפר, עד יום כיפור בשנת 1936.
בשל קדושת החג, החגים הם החליטו לסגור את החנות לכבוד יום כיפור .הם שמו שלט על הדלת הסגורה "אתכם הסליחה ,סגור בשל אירוע משפחתי" למחרת הם פתחו את החנות כרגיל .....
אף אחד לא נכנס ....אף לא אחד.... הגיעה בסוף איזו שכנה צוחקיה וחוצפנית שאמרה :
" אתמול הייתם לכם בחתונה הה ? החתונה של כל היהודים המסריחים של בבבלביל !! תדעו לכם אף אחד לא יקנה מיהודים מסרחים שכמותכם......!"
מאותו היום, דיירי השכונה לעגו להם , החרימו לגמרי את המכולת.
הם לא הצליחו לשרוד את המשבר כי באמת אף אחד לא בא לקנות אצלם....בלאו ביררה הם החזירו את החנות לבעליו בהפסדים גדולים ועזבו את המקום.
סביב ל- 1937הם שוב מצאו את עצמם , דחויים וללא פרנסה.... אחרי האפיזודה של בלביל הם עזבו את פאריז והשתקעו בעיירה כפרית קטנה ושקטה בפרבר מערבי של פריז – Nogent sur marne בחיפוש מקום ללנון ופרנסה......
בשנות ה- 30 זה היה ממש כפר נידח ושקט רחוק מתסיסת הבירה ומהפוליטיקה.
מרטין מצא עבודה כסבל בעסק הובלות הוא עבד ימים כלילות ,קרוב ורחוק בכל משימה ומשימה....
עם התמדה ואומץ הם הצליחו להתאזן ותחילה להשכיר בית קטן. חודשים ושנים עברו הם הצליחו לקנות את הבית – חזרו אליו אחרי המלחמה סבא שלי ואחותו נולדו שם.
שוב קושי, שוב עבודות מזדמנות ושוב מחול האיודאות .....אך כבעלי אומץ,תושייה ובמיוחד התמדה הם שוב הצליחו "לישר את הסירה" מצאו בית ועבודה קבועים ,התפרנסו בצניעות ובכבוד. הצליחו התפתחו והשתקעו סופית בעיירה ....אפילו אחיו של מרטין ,ג'ו/יוסף שהתחתן עם אחותה של קמיל ג'ולי , הוריה וחברים הצטרפו (בס"כ הם היו בערך 80) אליהם וכמו כן בני משפחה רבים השתקעו בעיירה.
אך אז ,ב- 1939 ....התחילה המלחמה.
יותר לא אכלו מאשר אכלו......קמיל נהפכה להיות מלכת הקומבינות ....!
מרטין אסר על משפחתו לציית להוראות וללבוש את "טלאי הבושה". בלאו ברירה הם ירדו למחתרת
מרטין נחוש ,אמיץ ולוחמני הצטרף עם גברי המשפחה ללחימה החשאית .הם הצטרפו מונט מושה- Mont Mouchet, קן אחד של המקי – בסיס לחימה בלתי לגלית נגד הגרמנים ומשתפי פעולה עם הנאצים, מוצב על פי רוב בהרים ויערות.
קמיל והילדים שעזבו את דירתם בלי כלום– מזוודה אחת לכולם ,נסעו דרומה לחפש מפלט בחלק החופשי של צרפת . כדי לעבור את הגבול הם לא הצהירו שהם יהודים הם סיפרו שמרטין הוא ערבי מאלג'יר והוא נתש את משפחתו .הם הצליחו להשיג ניירות זהות מפוברקים .
וגם לא היה ממש גבול בין האזור הכבוש והאזור החופשי ,צרפת הייתה צרפת הוי מעברים רשמים ולא רשמים......
כולם , אוכלוסיות שלמות יצאו לכבישים בבהלה ,מי הרגל מי ברכבת כדי לברוח מהגרמנים הכובשים קמיל עשתה כמו האחרים....
הילדים מפוחדים עד מוות שתפו פעולה ,למרות הלחץ המתמיד והסכנה הרבה ,לא דיברו ברכבות ,לא התלוננו על צימאון, דלות האוכל ועל התנאים המחפרים. מעיר לעיר מעיירה לכפר, קמיל בודדה למען ילדיה וביד רמה, שמרה על שפיעות ואורך חיים "רגילים". בכל מקום שבו חיפשו ומצאו אוכל ומקום לינה הילדים נרשמו לבתי ספר- סבתי הרבה אנט סיפרה כי עברה תוך שנתיים ב- 13 בתי ספר...... במהלך הנסיעה המפרכת, הן ברכבות והן ברגל, כאשר הגרמנים תוקפים מהאוויר ,ללא הרף וללא רחמים את שיירות הנמלטים אזרחיים שמעו כי צרפת כולה נכבשה על ידי הנאצים. אין יותר אזור חופשי!
בו בזמן מרטין אשר כיניו במקי "האפריקאי" l'africain ואחיו ג'ו האפריקאי –Jo l'africain (כל האנשים שפעילים בלחימה החשאית משתמשים בכינויים ולא בשמם האמיתי ע"מ שאם יתפסו ע"י האויב לא ידעו "לעלות" עד משפחותיהם. למרטין קראו "האפריקאי " כי ספרו שהוא ערבי מאלג'יר ואלג'יר נמצאת באפריקהׂ) לחמו בגבורה ונועזות בשורות המקי .לא מאט פעולות נרשמו בהצלחה לזכותם נגד הכיבוש. מרטין היה ידוע ומפורסם בפעולות חבלה נגד האויב, הם יזמו וביצעו פיצוץ רכבות תחמושת ,תקיפות גלויות - רכובים על אופנוע וחמושים בתת מקלע הם היו פורצים אל שורות האויב וגורמים הרס ומתירים מתים ופצועים רבים אחריהם- פעולות נקם. רבות נגד משתפי פעולה collaborateurs ועוד ....
למרות הקושי והסכנה מרטין שמר על קשר לסירוגין עם משפחתו-הוא יסתדר לעבור תמיד לא רחוק מהמקום בו המשפחה הייתה. וחוץ מזה כל אחד סיפר לשני כששמעו על קרוביהם של הלוחמים. במקי הייתה אחווה וסולידריות גבוהה ,הטלפון – תרתי משמה והטלפון הערבי עבד מעל ההרים הגבעות ומעל הגבולות....
קמיל עם הילדים, הסתתרו ביערות של ההר מסיף סנטרל – massif central .הם ,למזלם, מצאו מקום מסתור תחת האדמה ממש – במקרה שמעה קמיל כי טבחית מכרה הפחם נפטרה. בשל העבודה הקשה והזולה לא היה מי שיחליף אותה. קמיל שקיבלה את משרה בישלה ימים כלילות במעט כסף ובתנאים קשים במיוחד עבור קבוצת הכורים המחוספסים . הילדים אנט והוברט היו מובילים לבדם ,מידי יום לאורך דרכים תת קרקעיים חשוכים ומפחידים, בכלים כבדים את האוכל לכורים.
למרות הקושי והסבל היו במקום יחסית בטוח ,אפילו נהנו באוכל בסיסי... עד שהכומר הלשין עליהם.... שוב נמלטו מהמקום בחיפזון וחסרי כל:
כומר מאזור "קולבו", הסגיר לשלטונות את מקום המסתור של המקי.
הקן הותקף באכזריות וכל המקיזרים נמלטו והתפזרו .מרטין שניתק קשר עם משפחתו המשיך בלחימה לצד מפקדת הקן. הוא אפילו מצא והעניש את הכומר המלשין: מרטין קשר ברגליים את הכומר באוטו, ואז נסע...
אחרי זה הנצאים באו והרסו את המקי. כולם ברחו חוץ ממרטין, ג'ו ומפקד המקי...אף אחד לא ידע איפה הם. הם הסתתרו.
המפקד, (שכינויו היה "מפקד ניצחון"-commandant victoire ושג'ו האפריקאי היה הנהג שלו) ג'ו ומרטין הקימו לעצמם מקי חדש יותר סודי. לא היה להם בקושי אוכל ופעם זה הגיעה למצב שהם היו צריכים לאכול פחם.
המקי החדש רצה להחליף מפקד הם רצו שמרטין יהי המפקד החדשת אבל הוא לא ידע לקרוא...
רב-אלוף דגול-De gaulle התקשר עם המקי כדי שישתתפו פעולה יחד.
1943-1945: שנתיים עברו, פוצצו רכבות, קסרקטין של גרמנים, גדודים:"הוא עלה עם חברו שחור שקראו לו לבנה-Blanchette על מכונית ת לבנה נהג והוא ישב על המכונית וירע בגרמנים לאורך כל הדרך".
אבל מטרתם בשנתיים האלו היה למצוא את משפחתו עד שבסוף, הגיע מהקרבות להצילם, באמצע יער עמוק וסבוך מצאו כפר הררי נידח "la voute chiac". בהתחלה הנשים של אחיה של קמיל היו גויות, אז הם הצילו את כל המשפחה כי הן הצליחו לשכנע את האנשים שהם ערבים, אבל אז המצב בסתבך.
אז כדי להציל את המצב האפריקאי חטף את ראש העיירה הוא הציב את כל גברי הכפר באמצע הכיכר אז איים כי "אם משהו רק יעיז לגעת בשערה מראשם של בני משפחתו הוא יחסל את כולם וישרוף את הכפר כולו"....
אולי מפחד או אולי מסימפטיה לקומץ יהודים נחושים ואמיצים, החיים בכפר הכן התארגנו בצל המלחמה כאי של תקווה. בני המשפחות סקסיק וזאוי המורחבות הגיעו מכל רחבי צרפת .אף הכפילו את אוכלוסיית המקום . כל הגברים והבנים המתבגרים התגייסו לקהילה הלוחמת ...
חגגו יחדיו חג הפסח ,חג שנחתם לעד בזיכרונות המשתתפים. אפילו תושבי הכפר סייעו במעט למאמץ המלחמתי..... אט אט הכפר נהפך להיות קן מקי זעיר.
ללא הרף ,מרטין האפריקאי חזר לקרבות עם כל מי שהיה מעל גיל 16, כמשתתף פעיל בשחרור ערים צרפתיים כ- טיאר- Thiers ,ליאון-Lyon , גרנובלה- Grenoble ואחרים.....וגם להעיט את הגרמנים עם פציצת הרכבות ועוד.
שם ב-1945 בכפר la voute chiac הם שמעו בשמחה רבה על תבוסת גרמניה הנאצית.
מרטין קיבל אותות גבורה רבים בשל פועלו בזמן המלחמה.
שנים אחרי המלחמה שלטון צרפת הוקיר את תושבי הכפר וראש העיר, כמסייעים למאמץ המלחמתי ועזרה במתן מסתור ליהודים בתקופה כה מעורערת וחשוכה של המדינה.
קמיל כל הזמן הייתה בכל ההפגנות לישראל לפני מלחמת ששת הימים ושם היא פגשה את הג'נרל קואניג (Koenig)
מרטין ניפתר ב-1979 \06\11
קמיל ניפתרה ב-1984\06\02
משרה הנינה של אנט
חמיסה/קמיל 1/2/1907:חמיסה ,יפה, בעלת מבנה נמוך, צנום, הינה עירונית מקונסטנטין- Constantine (עיר מחוז), מלומדת, בת למשפחה ענפה – 8 אחים ואחיות, עדינת נפש והליכות.
תופרת מקצועית וכבר פוקדת על צוות תופרות כמנהלת מחלקת נשים של מפעלון לתפירה.
משפחת זאוי הייתה בורגנית נמוך עם הרבה חינוך וערכים אך לא הרבה כסף סה"כ קשי יום.
אימה שמחה – (שימי) הייתה עקרת בית שטיפלה בביתה ובילדיה כ– 9 במספר.
אביה דוד היה צורף נודד. היה נוסע ברחבי המדינה על מנת למכור ולתקן תכשיטים אצל התושבים ובשווקים.היה חוזר פעם אחד בשנה לבקר את המשפחה .
מפאת המצב הכלכלי הירוד כל אחד מבני המשפחה עם הגעתם לגיל התבגרות חיפש ומצא עבודה. חמישה התחילה כעוזרת תופרת היא למדה מהר את המלאכה ובזכות מקצועיותה התקדמה יפה ומהר עד לניהול המחלקה.
מרדושה/מרטין6/1980:
מרדושה ,חסון וגבוהה, הינו איכר מג'מאפ Jemmapes- (עיר נידחת קרובה למדבר) ,לא למד כלל בבית ספר, בן למשפחה גדולה– 9 אחים ואחיות ,יתום מאב, פרחח , טבעי ומחוספס הליכות , בעל חוכמת חיים ותושייה.
משפחת סקסיק היו כנירה חקלאים .היה להם משק גדול ומשגשג במיוחד בגידול סוסים ומטא זיתים
הדגש היה על חיוניות של כ"א בעבודת המשק לכן כשמרדושה התמרד נגד המורה וברח מבית- הספר אביו בלנסי לא מצא לנכון לחייבו לחזור לבית ספר אלה לשלבו בעבודות המשק .
אביו בלנסי נפתר כשמרדושה עוד צעיר ,המשק "נפל" בידיו של בעליהן הבנות הגדולות, שלא ניהלו נכון את העסק ותוך זמן קצר איבדו את הכל.
אימו של מרדושה יצאה לעבוד כשוכרת בדים בשווקים.
לפני המלחמה
הם התחתנו כפי שמקובל בחברה ובתקופה ע"י שידוך-.כמשפחה לא עשירה ,בלשון הטה , לא היה כספים לנדוניה עבור הבנות ,לכן כשהזדמן חתן בלי דרישות כספיות הברוך היה מתקבל בסדר פנים יפות וללא בבררנות !
חמיסה הייתה יפה ומטופחת . כשהציעו אותה ככלה למרדושה הוא רצה לוודא במו עיניו שהיא הכן באמת יפה , הוא "פרץ" לביתה בשעות הקטנות של הבוקר כדי לוודא שעם קימה מהמיטה החן שלה קיים וטבעי !
כפי שהיה מקובל לאחר החתונה ,הזוג הצעיר עבר להתגורר במשק של משפחת סקסיק אי שם בדרום .זה היה כבר אחרי מות האב.
המצב היה כבר מעורר ,גיסותיה לא היו במיוחד נחמדות אל חמיסה ,עבודת המשק קשה וזרה לה ,אפילו לא אהבה את המאכלים שלהם . חמיסה ראתה אותם כפרימיטיביים וחסרי תרבות .... בספו של דבר היא לא הייתה מאושרת ולא מצאה שם את עצמה היא לא רצתה להמשיך לחיות שם .
ע"מ לפתוח דף חדש עם סיכוי להצלחה, הזוג החליט לנסוע עם הולדת בתם הבכורה חנינה 10/7/1927 לצרפת רחוק מאלג'יר ומשתי המשפחות.
אז, ב- 07/1928 מרדושה , חמיסה וחנינה בתם הבכורה נסעו באוניה מאלג'יר למרסיי .מכיוון שאחיה של חמיסה כבר השתקעו בהצלחה בפאריז הם חשבו שזה יסייע להם להגיע לפאריז ולנסות שם את מזלם.
עם הגעתם , ביוזמת חמיסה, הם שינו את שמם היהודים לשמות צרפתים מרדושה נהפך למרטין, חמיסה לקמיל וחנינה לאנט.
לאחר תחנה קצרה במרסיי, הם הגיעו לפריז- שם התגוררו קרובים ובניהם אחיה של קמיל .
מרטין מצא עבודה כנהג מונית בלילות. וביום, קמיל לימדה אותו בעל פה את הרחובות בעל פה, הרי הוא לא ידע לקרוא....כך בעצם לילה אחר לילה הוא למד גם את רחובות פריז וגם את מלאכת הקריאה!
קמיל מצידה, עבדה בחברת ביטוח- עברה מבית לבית ,מדלת לדלת לשכנע את הדיירים לרכוש פוליסת ביטוח.
ב- 1934 נולד אז הוברט, ילד נוסף למשפחה.
כן החיים לא היו קלים..... עבודות מזדמנות ,השכרת חדרים צפופים וארעיים, הלבונות ולפעמים רעב....
אפילו בפאריז החיים היו קשים האנטישמית של שנות ה- 30! הם עשו כמו כל מהגרים במדינה "זרה" עויינת ובמשבר כלכלי, הם חפשו עבודה מפה ומשם ,מפה לאוזן - לא הייתה לשכת עבודה לא קצבת הבטלה של הביטוח הלאומי ! היה צריך לעבוד כדי לאכול ולאכיל את התינוקןת. מרטין עשה כל מיני עבודות מזדמנות לפי שעות ...לפי ימים ..... עד שמצא את הסידור עם המונית בלילה ,היה הוביל אנשים למקומות בילוי בפאריז .... לא הכי בריא לחיי הזוג הצעיר....
אחיה של קמיל עבד בחברת ביטוח ,הם הצליחו להכניס אותה כעובדת זוטה,שם הייתה עבודה קשה ומייגעת כי היא הלכה ברגל ,הלכה למעשה לאורך כל היום ,עברה מבית לבית כדי לשכנע אנשים לרכוש ביטוח, אבל הימים ההם היו קשים לכולם ולא בקלות אנשים היו מוצאים כסף על "מותרות".
הזמנים היו קשים בכל העולם זו תקופת "הקראק" הכלכלי הגדול בארה"ב הייתה בבטלה חריפה בכל מקום , הרבה שביתות עליית מחירים דרסתית של חומרי יסוד, (זאת תקופת עלייתה של המפלגות הפשיסטית בספרד ואיטליה והנאצית בגרמניה על רקע משבר כלכלי עולמי עמוק וכוללני ופוליטיקה כושלת בכל מקום האנטישמיות עלתה בצורה חדה וגלויה) .הפשיעה גברה....
העשירים ניו יותר עשירים ,העניים יותר עניים, חסרי כל ובמיוחד חסרי כל תקווה שהמצב ישתפר....
הם שניהם עבדו קשה עד מאד, חסרו גרוש לגרוש עד שהצליחו לשכור חנות מכולת שכונתית קטנה וכושלת . בניהול נבון ונכון ובהרבה עבודה הם הצליחו לשקם את החנות ,זה היה בשבילם הצלחה ורגיעה ברדיפתם אחר פרנסה קבועה.
עם הרבה עבודה וזיעה, הגורל חייך להם,הם לבסוף הצליחו לנהל יחדיו מכולת שכונתית צנועה
בבלויל – Belleville בלב פאריז . הכל הלך כשורה,מצבם השתפר, עד יום כיפור בשנת 1936.
בשל קדושת החג, החגים הם החליטו לסגור את החנות לכבוד יום כיפור .הם שמו שלט על הדלת הסגורה "אתכם הסליחה ,סגור בשל אירוע משפחתי" למחרת הם פתחו את החנות כרגיל .....
אף אחד לא נכנס ....אף לא אחד.... הגיעה בסוף איזו שכנה צוחקיה וחוצפנית שאמרה :
" אתמול הייתם לכם בחתונה הה ? החתונה של כל היהודים המסריחים של בבבלביל !! תדעו לכם אף אחד לא יקנה מיהודים מסרחים שכמותכם......!"
מאותו היום, דיירי השכונה לעגו להם , החרימו לגמרי את המכולת.
הם לא הצליחו לשרוד את המשבר כי באמת אף אחד לא בא לקנות אצלם....בלאו ביררה הם החזירו את החנות לבעליו בהפסדים גדולים ועזבו את המקום.
סביב ל- 1937הם שוב מצאו את עצמם , דחויים וללא פרנסה.... אחרי האפיזודה של בלביל הם עזבו את פאריז והשתקעו בעיירה כפרית קטנה ושקטה בפרבר מערבי של פריז – Nogent sur marne בחיפוש מקום ללנון ופרנסה......
בשנות ה- 30 זה היה ממש כפר נידח ושקט רחוק מתסיסת הבירה ומהפוליטיקה.
מרטין מצא עבודה כסבל בעסק הובלות הוא עבד ימים כלילות ,קרוב ורחוק בכל משימה ומשימה....
עם התמדה ואומץ הם הצליחו להתאזן ותחילה להשכיר בית קטן. חודשים ושנים עברו הם הצליחו לקנות את הבית – חזרו אליו אחרי המלחמה סבא שלי ואחותו נולדו שם.
שוב קושי, שוב עבודות מזדמנות ושוב מחול האיודאות .....אך כבעלי אומץ,תושייה ובמיוחד התמדה הם שוב הצליחו "לישר את הסירה" מצאו בית ועבודה קבועים ,התפרנסו בצניעות ובכבוד. הצליחו התפתחו והשתקעו סופית בעיירה ....אפילו אחיו של מרטין ,ג'ו/יוסף שהתחתן עם אחותה של קמיל ג'ולי , הוריה וחברים הצטרפו (בס"כ הם היו בערך 80) אליהם וכמו כן בני משפחה רבים השתקעו בעיירה.
אך אז ,ב- 1939 ....התחילה המלחמה.
המלחמה:1939-1945כידוע כבר אז צרפת הייתה מאד אנטישמית ,ובזמן הכיבוש הגרמנים השלטונות שתפו פעולה עם הרדיפה הנאצית נגד היהודים וכמובן צבא ארדנס-Ardennes (איפה שמרטין היה כשהיה יותר צעיר) התקשרו למרטין כדי שהצטרף למלחמה נגד הגרמנים. הצבא הבינה שהם הפסידו אז כולם ברכו לכל מני מקומות, אבל מרטין לא יכל כי רגליו קפאו בגלל הקור, רצו לחתוך לו אותם...עקשן כמו שהוא, הוא כמובן לא רצה שיכתכו לו, אז הוא שתה אלכוהול וברח למשפחתו שעדיין הייתה בנו'גנט סור מרן.
במסבי רישום לתלושי מזון ,היהודים נתבקשו להירשם כיהודים במרשם האוכלוסין וכמו כן נדרשו לתפור על בגדם את הטלאי הצהוב- juif(יהודי). אז כדי לאכול הם ירדו למכתרת וכפי שעשו את כל המישתמתים והם קנו בשוק השחור עד כמה שיכלו .יותר לא אכלו מאשר אכלו......קמיל נהפכה להיות מלכת הקומבינות ....!
מרטין אסר על משפחתו לציית להוראות וללבוש את "טלאי הבושה". בלאו ברירה הם ירדו למחתרת
מרטין נחוש ,אמיץ ולוחמני הצטרף עם גברי המשפחה ללחימה החשאית .הם הצטרפו מונט מושה- Mont Mouchet, קן אחד של המקי – בסיס לחימה בלתי לגלית נגד הגרמנים ומשתפי פעולה עם הנאצים, מוצב על פי רוב בהרים ויערות.
קמיל והילדים שעזבו את דירתם בלי כלום– מזוודה אחת לכולם ,נסעו דרומה לחפש מפלט בחלק החופשי של צרפת . כדי לעבור את הגבול הם לא הצהירו שהם יהודים הם סיפרו שמרטין הוא ערבי מאלג'יר והוא נתש את משפחתו .הם הצליחו להשיג ניירות זהות מפוברקים .
וגם לא היה ממש גבול בין האזור הכבוש והאזור החופשי ,צרפת הייתה צרפת הוי מעברים רשמים ולא רשמים......
כולם , אוכלוסיות שלמות יצאו לכבישים בבהלה ,מי הרגל מי ברכבת כדי לברוח מהגרמנים הכובשים קמיל עשתה כמו האחרים....
הילדים מפוחדים עד מוות שתפו פעולה ,למרות הלחץ המתמיד והסכנה הרבה ,לא דיברו ברכבות ,לא התלוננו על צימאון, דלות האוכל ועל התנאים המחפרים. מעיר לעיר מעיירה לכפר, קמיל בודדה למען ילדיה וביד רמה, שמרה על שפיעות ואורך חיים "רגילים". בכל מקום שבו חיפשו ומצאו אוכל ומקום לינה הילדים נרשמו לבתי ספר- סבתי הרבה אנט סיפרה כי עברה תוך שנתיים ב- 13 בתי ספר...... במהלך הנסיעה המפרכת, הן ברכבות והן ברגל, כאשר הגרמנים תוקפים מהאוויר ,ללא הרף וללא רחמים את שיירות הנמלטים אזרחיים שמעו כי צרפת כולה נכבשה על ידי הנאצים. אין יותר אזור חופשי!
בו בזמן מרטין אשר כיניו במקי "האפריקאי" l'africain ואחיו ג'ו האפריקאי –Jo l'africain (כל האנשים שפעילים בלחימה החשאית משתמשים בכינויים ולא בשמם האמיתי ע"מ שאם יתפסו ע"י האויב לא ידעו "לעלות" עד משפחותיהם. למרטין קראו "האפריקאי " כי ספרו שהוא ערבי מאלג'יר ואלג'יר נמצאת באפריקהׂ) לחמו בגבורה ונועזות בשורות המקי .לא מאט פעולות נרשמו בהצלחה לזכותם נגד הכיבוש. מרטין היה ידוע ומפורסם בפעולות חבלה נגד האויב, הם יזמו וביצעו פיצוץ רכבות תחמושת ,תקיפות גלויות - רכובים על אופנוע וחמושים בתת מקלע הם היו פורצים אל שורות האויב וגורמים הרס ומתירים מתים ופצועים רבים אחריהם- פעולות נקם. רבות נגד משתפי פעולה collaborateurs ועוד ....
למרות הקושי והסכנה מרטין שמר על קשר לסירוגין עם משפחתו-הוא יסתדר לעבור תמיד לא רחוק מהמקום בו המשפחה הייתה. וחוץ מזה כל אחד סיפר לשני כששמעו על קרוביהם של הלוחמים. במקי הייתה אחווה וסולידריות גבוהה ,הטלפון – תרתי משמה והטלפון הערבי עבד מעל ההרים הגבעות ומעל הגבולות....
קמיל עם הילדים, הסתתרו ביערות של ההר מסיף סנטרל – massif central .הם ,למזלם, מצאו מקום מסתור תחת האדמה ממש – במקרה שמעה קמיל כי טבחית מכרה הפחם נפטרה. בשל העבודה הקשה והזולה לא היה מי שיחליף אותה. קמיל שקיבלה את משרה בישלה ימים כלילות במעט כסף ובתנאים קשים במיוחד עבור קבוצת הכורים המחוספסים . הילדים אנט והוברט היו מובילים לבדם ,מידי יום לאורך דרכים תת קרקעיים חשוכים ומפחידים, בכלים כבדים את האוכל לכורים.
למרות הקושי והסבל היו במקום יחסית בטוח ,אפילו נהנו באוכל בסיסי... עד שהכומר הלשין עליהם.... שוב נמלטו מהמקום בחיפזון וחסרי כל:
כומר מאזור "קולבו", הסגיר לשלטונות את מקום המסתור של המקי.
הקן הותקף באכזריות וכל המקיזרים נמלטו והתפזרו .מרטין שניתק קשר עם משפחתו המשיך בלחימה לצד מפקדת הקן. הוא אפילו מצא והעניש את הכומר המלשין: מרטין קשר ברגליים את הכומר באוטו, ואז נסע...
אחרי זה הנצאים באו והרסו את המקי. כולם ברחו חוץ ממרטין, ג'ו ומפקד המקי...אף אחד לא ידע איפה הם. הם הסתתרו.
המפקד, (שכינויו היה "מפקד ניצחון"-commandant victoire ושג'ו האפריקאי היה הנהג שלו) ג'ו ומרטין הקימו לעצמם מקי חדש יותר סודי. לא היה להם בקושי אוכל ופעם זה הגיעה למצב שהם היו צריכים לאכול פחם.
המקי החדש רצה להחליף מפקד הם רצו שמרטין יהי המפקד החדשת אבל הוא לא ידע לקרוא...
רב-אלוף דגול-De gaulle התקשר עם המקי כדי שישתתפו פעולה יחד.
1943-1945: שנתיים עברו, פוצצו רכבות, קסרקטין של גרמנים, גדודים:"הוא עלה עם חברו שחור שקראו לו לבנה-Blanchette על מכונית ת לבנה נהג והוא ישב על המכונית וירע בגרמנים לאורך כל הדרך".
אבל מטרתם בשנתיים האלו היה למצוא את משפחתו עד שבסוף, הגיע מהקרבות להצילם, באמצע יער עמוק וסבוך מצאו כפר הררי נידח "la voute chiac". בהתחלה הנשים של אחיה של קמיל היו גויות, אז הם הצילו את כל המשפחה כי הן הצליחו לשכנע את האנשים שהם ערבים, אבל אז המצב בסתבך.
אז כדי להציל את המצב האפריקאי חטף את ראש העיירה הוא הציב את כל גברי הכפר באמצע הכיכר אז איים כי "אם משהו רק יעיז לגעת בשערה מראשם של בני משפחתו הוא יחסל את כולם וישרוף את הכפר כולו"....
אולי מפחד או אולי מסימפטיה לקומץ יהודים נחושים ואמיצים, החיים בכפר הכן התארגנו בצל המלחמה כאי של תקווה. בני המשפחות סקסיק וזאוי המורחבות הגיעו מכל רחבי צרפת .אף הכפילו את אוכלוסיית המקום . כל הגברים והבנים המתבגרים התגייסו לקהילה הלוחמת ...
חגגו יחדיו חג הפסח ,חג שנחתם לעד בזיכרונות המשתתפים. אפילו תושבי הכפר סייעו במעט למאמץ המלחמתי..... אט אט הכפר נהפך להיות קן מקי זעיר.
ללא הרף ,מרטין האפריקאי חזר לקרבות עם כל מי שהיה מעל גיל 16, כמשתתף פעיל בשחרור ערים צרפתיים כ- טיאר- Thiers ,ליאון-Lyon , גרנובלה- Grenoble ואחרים.....וגם להעיט את הגרמנים עם פציצת הרכבות ועוד.
שם ב-1945 בכפר la voute chiac הם שמעו בשמחה רבה על תבוסת גרמניה הנאצית.
אחרי המלחמה
אחרי המלחמה הם הלכו לבית השם קנו בנו'גנט סור מרן ושם נולדו הילדים של אנט.מרטין קיבל אותות גבורה רבים בשל פועלו בזמן המלחמה.
שנים אחרי המלחמה שלטון צרפת הוקיר את תושבי הכפר וראש העיר, כמסייעים למאמץ המלחמתי ועזרה במתן מסתור ליהודים בתקופה כה מעורערת וחשוכה של המדינה.
קמיל כל הזמן הייתה בכל ההפגנות לישראל לפני מלחמת ששת הימים ושם היא פגשה את הג'נרל קואניג (Koenig)
מרטין ניפתר ב-1979 \06\11
קמיל ניפתרה ב-1984\06\02
משרה הנינה של אנט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה