פרק רביעי:עדויות של פרטיזנים

אבא קובנר:
קובנר נולד בשנת 1918 בעיר הנמל סבסטופול, בחצי האי קרים שבאוקראינה.
עם כיבוש וילנה על ידי הנאצים הוא הסתתר במנזר שבפרברי העיר. אחר כך היה בין מקימי המחתרת הלוחמת, אך משאפסו הסיכויים להילחם במרד כללי, יצא אל היערות שבסביבת וילנה והצטרף עם חבריו לתנועת הפרטיזנים היהודיים.
"פקדתי על אנשי להתאסף [יולי 1943] לקראת היציאה מן הגטו דרך צינורות כדי להמשיך את הלחימה ביערות.  הביוב
כשהגיעה שעתי לצאת, עמדתי ליד הכניסה, לפתח הביוב לפתע אמי הקשישה הגיעה וביקשה ממני ההדרכה מה לעשות. היה עלי לענות שאיני יודע. ומאותו
לתהילת הפרטיזן הלוחם בנאצים או שמא ראוי הרגע ועד היום אינני יודע אמ אני
מגיע לי אות קלון של בן הבוגד באמו.
(דברי קובנר בהרצאה בוועידה "השואה כעבור  דור", שנערכה במארס 1975 בניו יורק, כפי שהובאו  אצל  באואר,  "השואה – היבטים היסטוריים", עמ' 123)
"אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה" (שיר הפרטיזנים היהודים)

האחים ביילסקי
אחד ממפקדי הפרטיזנים היהודים המפורסמים והנועזים היה טוביה ביילסקי שהנהיג בהצלחה מרובה ביחד עם שלושת אֶ‏חָ‏יו, קבוצת פרטיזנים יהודיים ביערות בלארוס שנקרא פרטיזני ביילסקי. הקבוצה פעלה כנגד הגרמנים ומשתפי הפעולה שלהם.
הקבוצה מנתה בשיא פעילותה כ- 1,200 איש, מהם כ-150 לוחמים פעילים. אחת מהמטרות העיקריות שלהם הייתה הצלת  יהודים בקיץ1943 הצבא הגרמני פתח במבצע רחב הקף שמנה כ-60 אלף, חיילים, כדי למגר את גדוד הפרטיזנים שלו, אך הגרמנים לא נחלו כנגדו הצלחה משמעותית, מכיוון שהוא העמיק לחדור לעומק היערות. בסך הכל בכל שנות המלחמה הקבוצה של ביילסקי איבדה כ-50 לוחמים, מספר שהיה נמוך משמעותית מאחוזי הנפגעים של הפרטיזנים האחרים.




























רוברט גמזון
מפקד פרטיזנים בצרפת. ג' נולד בפריס. ב 1923 יסד את ארגון הצופים היהודים בצרפת. ג' העניק לארגון צביון פלורליסטי, ומצאו בו את מקומם צעירים יהודים שמוצאם מארצות שונות ולהם נטיות פוליטיות שונות. ב- 1940-1939 מונה ג', שהיה מהנדס לאלקטרוניקת קול, לקצין קשר במפקדת הארמייה הרביעית.עם כניעת צרפת ביוני 1940 שב ג' והקים את מוסדות ארגון הצופים היהודים בערי צרפת הלא-כבושה,שפליטים יהודים נהרו לשם, וכן באלג'יריה. הוא פעל לפתיחת מעונות לילדים, מרכזי סעד, וסדנות והכשרות חקלאיות בכפרים,  כדי ללכד את הצעירים במסגרת חינוכית. הוא גם ארגן הכשרות למדריכי נוער בתחומי תרבות יהודית וחיים יהודיים. בינואר 1942 מונה ג' לחבר הנהלת אזור הדרום של האגוד הכללי של היהודים בצרפת (איז'יף), והיה פעיל בה עד שלהי 1943. במטרה למלט יהודים מהמצוד שערכה עליהם הגסטפו, יסד ג' בקיץ 1942 את ה'שישית' (La Sixième) – כינויה של רשת הצלה חשאית – והיא ניפקה תעודות זהות מזויפות, סידרה ילדים ובני-נוער במשפחות ובמוסדות לא-יהודיים,  והבריחה ילדים ומבוגרים לספרד ולשווייץ. במאי 1943 נסע ג', כחבר הנהלת איז'יף,  לפריס כדי להשתתף בריכוז כול הפעולות החשאיות. בדצמבר 1943 הקים ג'  (כינויו המחתרתית –  'סגן לניס')  במחוז טארן (Tarn)  שבדרום מערב צרפת, פלוגת פרטיזנים יהודים, ואליה הצטרפו חניכי הסדנות בכפר ובוגרי ארגון הצופים היהודים. ג' תרם לאיחוד הכוחות החמושים היהודיים בצרפת בהצטרפו לסגל הפיקוד של ה'צבא היהודי', ואחר-כך נטל את הפיקוד על פלוגת הפרטיזנים שהקים בטארן.  ביוני
1944 הפכה הפלוגה ליחידה צבאית, מאומנת וממושמעת, בת 120 איש, ושמה 'פלוגת מרק הגנו' (על שמו של מרכז ה'שישית', שהתאבד כשנתפס בידי הגסטפו), לחלק מ'כוחות הפנים של צרפת'
(Forces Francaises De L`Intérieur; Ffi). בפקודת המפקד הצבאי של המחוז קיבל ג'  את מצנחיהם של חבלני בעלות-הברית וכמויות גדולות של נשק קל ובינוני, ציוד למארבים נגד סיורים של הגרמנים.  ב- 19 באוגוסט תפס ארגון הצופים היהודים רכבת גרמנית משוריינת רבת עוצמה, וב- 21 באוגוסט שיחרר את הערים קסטר (Castres) ומזמה (Mazamet).
ב- 1949 עלה ג' לישראל, בראש קבוצה של 50 בוגרי ארגון הצופים היהודים.







שמואל בורנשטיין:
מארס-אפריל 1942… לאחר יום העבודה היינו מזדמנים יחד בחברה מצומצמת  לדון באפשרות הבריחה. דבר אחד היה ברור: במקרה ש"ייעלם" מישהו, תשלם כל משפחתו בחייה. קשה היה לאדם לעשות מעשה העלול להביא מוות על הוריו, על אחיו ואחיותיו הצעירים. ואילו בריחתה של המשפחה כולה כרוכה היתה במעצורים ובמכשולים שאין להתגבר עליהם, שהרי כמעט בכל בית היו פעוטות או זקנים, שאין בכוחם לעמוד בתלאותיה של דרך בלתי ידועה ומלאת סכנות. המצב היה ללא מוצא. החלטנו להתחיל לפי שעה באגירת נשק… היה זה תפקיד קשה. אפילו כדור אחד שנמצא בידו של יהודי פירושו היה מוות ודאי לבעל הדירה ולבני משפחתו. אולם מה נפלאים היו הרגעים, שבהם היינו מתבוננים בהיחבא, בערבים, באוצרות שהשגנו, ומצניעים אותם  אחר כך במקום בטוח. בדקדקנות היינו מצרפים יחד את חלקי הרובים והאקדחים ומצחצחים את הכדורים החלודים. בלילות, על משכבנו, היינו רואים בחלומותינו כיצד אנו מתנקמים באויב בנשק שגנבנו ממנו. ואכן, אותם רובים שהחבאנו אז גרמו לא אחת, בתקופות מאוחרות יותר, למותם של נאצים רבים. איפה מי הוא היה?
(שמואל בורנשטיין,  "פלוגת הד"ר אטלס - סיפורו של פרטיזן יהודי", 1972,)