מה היו הקשיים ביער שאיתם היו צריכים להתמודד?
1) ביערות יותר קשה לפרטיזנים היהודים. הפרטיזנים הלא-יהודים לפעמים התנגדו לקחת איתם יהודים או בגלל שהיה צריך נשק או בגלל שהם היו אנטישמים.
2) חוסר הכרת שטח. רוב היהודים שבורחים מהגטו לא יודעים איפה הם נמצאים אז קשה להם להחליט לאן ללכת, ימינה או שמאלה? אולי בשמאל האויב מחכה לנו? או אולי יש כפר קטן שיהיה אפשר להתחבא בו?
3) קשיים בהישרדות. רוב הבורחים באים מהעיר ממעמד בנוני או גבוה אז לא יודעים איך להסתדר בשטח. איך אפשר להגן על עצמינו מהקור? מה אפשר לאכול? איך מדליקים אש בלי שזה יתפשט ביער?
4) מחסור בנשק. הפרטיזנים בורחים כדי להילחם באויב ולנקום את מות המשפחות שלהם שאולי כבר הלכו למחנות השמדה, אז בלי נשק איך ישיגו את המטרה שלהם?
5) חוסר ניסיון צבאי. כמו שאמרנו הבורחים באים מהעיר אז אין להם בכלל ניסיון צבאי. אולי לאלה שנלחמו במלחמת העולם הראשונה יש, אבל לא לצעירים (שהיו הרוב כי להם היה יותר קל לברוח) איך מתכננים פעולות נגד האויב? (פיצוץ ברכבות וכו')
6) התנגדות של חלק מראשי היודנראטים. בחלק מן הגטאות התנגדו ראשי היודנראטים ליציאה של הצעירים אל היערות וניסו למנוע מהם לעשות זאת מחשש כי הם עצמם וכל תושבי הגטו יענשו .
בסופו של דבר השאלה העיקרית היא: מהי דרך הפעולה הנכונה יער או גטו? ובאיזו דרך יש סיכוי רב יותר לשרוד ולפגוע בגרמנים ?
1) ביערות יותר קשה לפרטיזנים היהודים. הפרטיזנים הלא-יהודים לפעמים התנגדו לקחת איתם יהודים או בגלל שהיה צריך נשק או בגלל שהם היו אנטישמים.
2) חוסר הכרת שטח. רוב היהודים שבורחים מהגטו לא יודעים איפה הם נמצאים אז קשה להם להחליט לאן ללכת, ימינה או שמאלה? אולי בשמאל האויב מחכה לנו? או אולי יש כפר קטן שיהיה אפשר להתחבא בו?
3) קשיים בהישרדות. רוב הבורחים באים מהעיר ממעמד בנוני או גבוה אז לא יודעים איך להסתדר בשטח. איך אפשר להגן על עצמינו מהקור? מה אפשר לאכול? איך מדליקים אש בלי שזה יתפשט ביער?
4) מחסור בנשק. הפרטיזנים בורחים כדי להילחם באויב ולנקום את מות המשפחות שלהם שאולי כבר הלכו למחנות השמדה, אז בלי נשק איך ישיגו את המטרה שלהם?
5) חוסר ניסיון צבאי. כמו שאמרנו הבורחים באים מהעיר אז אין להם בכלל ניסיון צבאי. אולי לאלה שנלחמו במלחמת העולם הראשונה יש, אבל לא לצעירים (שהיו הרוב כי להם היה יותר קל לברוח) איך מתכננים פעולות נגד האויב? (פיצוץ ברכבות וכו')
6) התנגדות של חלק מראשי היודנראטים. בחלק מן הגטאות התנגדו ראשי היודנראטים ליציאה של הצעירים אל היערות וניסו למנוע מהם לעשות זאת מחשש כי הם עצמם וכל תושבי הגטו יענשו .
בסופו של דבר השאלה העיקרית היא: מהי דרך הפעולה הנכונה יער או גטו? ובאיזו דרך יש סיכוי רב יותר לשרוד ולפגוע בגרמנים ?
עזיבת המשפחה בגטו ויציאה ליערות
הצעירים שעזבו את הגטו השאירו מאחוריהם את משפחותיהם והיו מלאים ברגשי אשמה על כך. הם הרגישו כי הפקירו את משפחותיהם ולא יוכלו להושיט להם עזרה ברגעים קשים.
היה קיים גם חשש כי בעקבות בריחתם מן הגטו יוטל על תושבי הגטו עונש קולקטיבי, יתכן ויוצאו להורג, גם אם לא היו מעורבים או אפילו התנגדו לבריחת הצעירים מן הגטו.
מחנה משפחות
אחד הפתרונות לקשיים של היציאה ליער היו מחנות משפחה. היו פרטיזנים שלא היו שלמים עם ההחלטה להפקיר את משפחותיהם והחליטו לקחת את משפחותיהם אתם אל היערות. בהם חיו משפחות שלמות ולא רק הצעירים כמו בקבוצות אחרות של פרטיזנים. (במיוחד בביילורוסיה ובאוקראינה).
היו מקרים כמו במינסק, בהם החליטו כל אנשי הגטו כולל היודנראט לברוח אל היערות.
המחנות המשפחתיים כללו מגורי קבע, והפרטיזנים חיו בהם חיים "נורמלים" יותר עם כל משפחתם והיו צריכים לדאוג לכל צרכיהם.
היתרונות בקיום מחנות המשפחה היו : הצלת המשפחה [מלבד במקרים בהם נרצחו יושבי מחנות אילו על ידי הנאצים או על ידי המקומיים], פתרון לבעיית הבדידות, ובעית המחסור במזון ובכל יתר הצרכים.
החסרונות :היו למחנות המשפחה חסרונות רבים מכיוון שכעת הפרטיזנים כבר לא היו ניידים. היה קשה להעביר ממקום למקום מחנה בן מאות אנשים [היו גם מחנות שכללו יותר 1000 איש ]. הייתה בעיה להגן על מספר כה גדול של אנשים ולספק להם את כל צרכיהם.
ההבדל העיקרי שבין מחנה המשפחה לקבוצת הפרטיזנים הרגילה היה שלמחנה המשפחה הייתה מטרה עיקרית – הצלת כמה שיותר יהודים ואילו הפרטיזנים שחיו בקבוצה רצו בעיקר להלחם בנאצים.
הצעירים שעזבו את הגטו השאירו מאחוריהם את משפחותיהם והיו מלאים ברגשי אשמה על כך. הם הרגישו כי הפקירו את משפחותיהם ולא יוכלו להושיט להם עזרה ברגעים קשים.
היה קיים גם חשש כי בעקבות בריחתם מן הגטו יוטל על תושבי הגטו עונש קולקטיבי, יתכן ויוצאו להורג, גם אם לא היו מעורבים או אפילו התנגדו לבריחת הצעירים מן הגטו.
מחנה משפחות
אחד הפתרונות לקשיים של היציאה ליער היו מחנות משפחה. היו פרטיזנים שלא היו שלמים עם ההחלטה להפקיר את משפחותיהם והחליטו לקחת את משפחותיהם אתם אל היערות. בהם חיו משפחות שלמות ולא רק הצעירים כמו בקבוצות אחרות של פרטיזנים. (במיוחד בביילורוסיה ובאוקראינה).
היו מקרים כמו במינסק, בהם החליטו כל אנשי הגטו כולל היודנראט לברוח אל היערות.
המחנות המשפחתיים כללו מגורי קבע, והפרטיזנים חיו בהם חיים "נורמלים" יותר עם כל משפחתם והיו צריכים לדאוג לכל צרכיהם.
היתרונות בקיום מחנות המשפחה היו : הצלת המשפחה [מלבד במקרים בהם נרצחו יושבי מחנות אילו על ידי הנאצים או על ידי המקומיים], פתרון לבעיית הבדידות, ובעית המחסור במזון ובכל יתר הצרכים.
החסרונות :היו למחנות המשפחה חסרונות רבים מכיוון שכעת הפרטיזנים כבר לא היו ניידים. היה קשה להעביר ממקום למקום מחנה בן מאות אנשים [היו גם מחנות שכללו יותר 1000 איש ]. הייתה בעיה להגן על מספר כה גדול של אנשים ולספק להם את כל צרכיהם.
ההבדל העיקרי שבין מחנה המשפחה לקבוצת הפרטיזנים הרגילה היה שלמחנה המשפחה הייתה מטרה עיקרית – הצלת כמה שיותר יהודים ואילו הפרטיזנים שחיו בקבוצה רצו בעיקר להלחם בנאצים.
התמודדות עם הקשיים של הלחימה הפרטיזנית היהודית
יחידות הלוחמים הפרטיזנים פעלו מתוך בסיסים בתוך יערות גדולים, הרים, ושטחי ביצות אזורים בהם צבא סדיר נמנע וקשה להגיע. בהתחלה היו אלה יחידות עצמאיות ללא קשר למפלגה מרכזית. מסוף 1942 החל להווצר קשר בין היחידות השונות למפלגה בהנהגה סובייטית. יהודים שהצליחו להימלט מהגרמנים ניסו להצטרף לקבוצות פרטיזנים אך ברובם נתקלו בקשיים רבים. לעתים התקבלו אלה שהיו מצוידים בנשק, אך לרוב נדחו והיו מקרים רבים בהם נרצחו היהודים ע"י הפרטיזנים ורכושם נשדד.
על רקע זה ניסו יהודים להקים יחידות פרטיזניות המורכבות מיהודים. תנועה זו קמה ביערות הסמוכים לוילנה, אך בסופו של דבר הם התמזגו עם פרטיזנים לא יהודים. תפקיד הגברים החמושים היה להגן ולהשיג מזון לאחרים - הלכו לכל מני כפרים שהיו בסביבה וברוב המקרים גנבו מצרכים למשפחה, ולפעמים הם סייעו להם הרבה, כמו למשל מקום מחבוא עד שהגרמנים יעברו, בגדים וכו'. מחנות אלה סיפקו שירותים ליחידות הפרטיזניות הלוחמות כמו חייטים, סנדלרים וכו'.
רוב מחנות המשפחה הושמדו על ידי הגרמנים במבצעי טיהור פתאומיים. אך היו גם כאלה ששרדו, והודות להם ניצלו אלפי יהודים.
על רקע זה ניסו יהודים להקים יחידות פרטיזניות המורכבות מיהודים. תנועה זו קמה ביערות הסמוכים לוילנה, אך בסופו של דבר הם התמזגו עם פרטיזנים לא יהודים. תפקיד הגברים החמושים היה להגן ולהשיג מזון לאחרים - הלכו לכל מני כפרים שהיו בסביבה וברוב המקרים גנבו מצרכים למשפחה, ולפעמים הם סייעו להם הרבה, כמו למשל מקום מחבוא עד שהגרמנים יעברו, בגדים וכו'. מחנות אלה סיפקו שירותים ליחידות הפרטיזניות הלוחמות כמו חייטים, סנדלרים וכו'.
רוב מחנות המשפחה הושמדו על ידי הגרמנים במבצעי טיהור פתאומיים. אך היו גם כאלה ששרדו, והודות להם ניצלו אלפי יהודים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה